טיפול הומיאופתי בבעיית התנהגות בכלבה 

היסטוריה
בגיל חודשיים אומצה בוני מ"תנו לחיות לחיות" לשם הגיעה עם ארבעת אחיותיה זמן קצר קודם לכן.
בלילות הראשונים בבית החדש בכתה ללא הפסקה. שבוע לאחר שהגיעה נראה היה שהתרגלה אבל המשיכה לבכות ללא הפסקה בכל פעם שהבעלים יצאו מהבית. הבכי היה מלווה בגרימת נזקים לדלתות ולחלונות, בניסיונות לצאת מהחדר בו הושארה. כשנשארה לבד איבדה לחלוטין עניין בצעצועים שלה.

היה קושי רב בחינוך הכלבה לעשיית צרכים ועל אף קורס חינוך גורים המשיכה לעשות צרכיה בבית עד גיל שנה וחצי.
בגיל שנתיים עברה עם הבעלים לבית חדש. אחרי חודש החלה להרוס את רהיטי הבית וקירותיו וחזרה לעשות צרכים מידי פעם בבית.
הבעלים היו בקשר עם מאלפים שהמליצו, בין השאר, במיוחד להגביל את בוני לחדר אחד בבית, אבל התגובות של הכלבה לפתרונות שהוצעו היו מאוד קיצוניות: בכי ללא הפסקה וניסיונות בלתי פוסקים ומאוד מתוחכמים לצאת מן החדר.

איפיון הכלבה
כלבה חברותית, אוהבת לשחק, סקרנית ומלאת מרץ. תמיד שמחה לקראת זרים, גם בבית וגם ברחוב, וקופצת על אנשים בשמחה כשפוגשת אותם בחוץ, בזמן טיולים, משתוללת כמו גורה, אוהבת לחפש זבל ולאכול כל מה שנקרה בדרכה, גם דברים בלתי ניתנים לעיכול.
במרפאה, הכלבה מסתובבת, עולה על המדפים ומרחרחת בפינות. מגיעה אל הבעלים לקבל ליטופים אבל לא נשארת צמודה אליהם כל הזמן.
בבית - לפעמים נמצאת עם הבעלים ולפעמים לא. אוהבת ליטופים אבל הולכת כשנמאס לה. בתקופות מסוימות, כשיותר חרדה, עוקבת אחרי הבעלים לכל מקום בבית. לפעמים מופיעה, בתגובה לחרדות, קשקשת על העור. בתקופות אחרות רגועה יותר ואף שוהה בחדר שלה מרצונה כאשר הבעלים בבית (זה החדר בו סוגרים אותה כשיוצאים).
אוהבת מאוד לשחק, גם לבד, אך לא משחקת עם הצעצועים שלה כשנשארת לבד בבית.
בלילה סגורה בחדר הבעלים, אחרת עושה את צרכיה בבית.
אוהבת לאכול הכל. מקבלת מזון בשעה 16:00; מסיימת מחצית מן הארוחה מייד ואת המחצית השנייה לאחר טיול הערב. אוהבת לשתות בכמויות גדולות, גם משלוליות ברחוב.
אוהבת חברת כלבים אחרים שמכירה; מפחדת מכלבים שלא מכירה: אם מתקרבים, בורחת מייד. אף פעם לא הותקפה על ידי כלב.
מפחדת מהגלים בים: רוצה להיכנס אבל בורחת בכל פעם שגל מתקרב. אוהבת חורף ואוהבת שלוליות בחורף. אוהבת רחצה אבל מפחדת.
שמחה להיכנס לאמבטיה אבל מפחדת מן המים הזורמים, יושבת מכורבלת ומפוחדת.

סיכום הבעיה
נראה שבוני סובלת מחרדות כשהיא נשארת לבד בבית. הבעלים נאלצים לסגור אותה בחדר, אחרת היא מנסה לשבור חלונות על מנת לצאת. גם בחדר היא בוכה ללא הפסקה וגורמת נזקים רבים.
בנוסף, מפגינה פחדים מכלבים זרים, מרעשים ומתנועת מים זורמים.

מהלך הטיפול
בשל אופי המקרה התבססה בחירת התרופות על סימפטומים "נפשיים": חרדות, מצוקה, חוסר מנוחה ורגישות היתר.
21/2/00 - ניתנה תרופה ראשונה - PHOSPHORUS.
9/3/00 - אין הטבה, אין שינוי.
13/3/00 - ניתנה תרופה שנייה - CAUSTICUM.
30/3/00 - נצפית התחלה של שיפור בהתנהגות והכלבה משוחררת בכל הבית כשהבעלים יוצאים.
17/4/00 - שיפור משמעותי. הכלבה יכולה להישאר שעות ארוכות בבית ללא בכי וללא גרימת נזקים.
מאז המצב דומה עם תקופות מסוימות קצת יותר בעייתיות, אבל הכלבה תמיד משוחררת בבית, אינה גורמת עוד נזקים ובוכה רק לעתים רחוקות.
בתפיסה ההומיאופתית נחשבות PHOSPHORUS ו-CAUSTICUM תרופות דומות מבחינת הטיפוסים להם הן מתאימות. PHOSPHORUS היא תרופה שמתאימה לטיפוסים חברותיים, פתוחים, תקשורתיים, רגישים יתר על המידה וזקוקים למרחבים ולחופש. CAUSTICUM מתאימה לטיפוסים אינטנסיביים, רגישים, אמפתיים, מהירי תגובה, עקשנים וסולדים מכפייה ומסמכות. לכאורה מתן PHOSPHORUS לא השיג את השיפור המקווה; שיפור נצפה רק לאחר מתן CAUSTICUM. עם זאת, מאחר ושתי התרופות ניתנו בסמיכות גדולה זו לזו ובהתחשב בעובדה שזמן הפעולה של תרופות הומיאופתיות עשוי להיות ארוך (שבועות ואף חודשים), ייתכן שהצלחת הטיפול נבעה מכל אחת מן התרופות שניתנו או משתיהן גם יחד.
מקרה זה משקף את דרך הטיפול ההומיאופתי שאוסף סימפטומים ומאפיינים אחרים של החולה על מנת ליצור מהם תמונה כוללת שלו אשר עבורה אנו מחפשים את תבנית התרופה המתאימה. התרופה מיועדת להשיב את החולה, שסבל מחוסר איזון (מחלה), למצב של איזון (בריאות).